הרב מרדכי אושר נ' עו"ד קרויזר ואח'

פסק דין

1.מחלוקת בעניין שימוש במבנה בית כנסת המצוי ברח' ברזיל 22 בירושלים הגיעה לפתחו של בית משפט, בתביעה להורות על פינוי וסילוק יד של הנתבעים מבית הכנסת של התובעת 1 בעילה של הסגת גבול וכן לסעד כספי, בגין נזקיה של התובעת בפגיעה ברכושה המצוי בבית הכנסת ובעילה של לשון הרע בפרסומים של הנתבעים כנגד התובע 2 , יו"ר של התובעת 1 לרבות פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לו עקב פעולותיהם של הנתבעים כנגדו.

ניהול ההליך:

2.ביום 17/10/12 ביקשה התובעת 1 (להלן-"התובעת") למחוק את תביעתה מבלי לחייבה בהוצאות. התובעת טענה כי התובע 2 (להלן-"התובע") חבר פעיל בעמותה התובעת שניהל את ענייניה. ניתנה לתובע רשות לייצג אותה בהליך משפטי בגין הסגת גבול לבית הכנסת או לשכור את שירותיו של עו"ד לצורך ייצוגה (החלטת האסיפה הכללית מיום 10/11/09, צורפה כנספח א' לבקשת המחיקה ).

למרות זאת, על ייפוי הכוח להגשת התביעה, חתמו חברי הועד של בית הכנסת שחלק מהם אמנם חברים בוועד של העמותה אך חתימתם עליו היתה במעמדם כחברי הועד של בית הכנסת ולא כחברים בוועד העמותה. פעולתם זו, נעשתה ללא סמכות והוברר בדיעבד כי הם סברו שחתמו על ייפוי כוח לטובת הליך אחר ולא לתביעה דנן.

התובעת אף טענה כי האסיפה הכללית שלה לא כונסה לפי תקנון העמותה ורוב חברי האסיפה הכללית, לא ידעו על ניהול התביעה.

3. בנוסף טענה התובעת כי בהתאם להחלטה מאוחרת של האסיפה הכללית שהתקבלה לאחר מועד הגשת התביעה לפיה החל מיום 01/05/11 נדרשה חתימה של 2 חברי ועד העמותה בפני עו"ד על ניהול הליך משפטי לרבות תביעה זו ואם לא כן אין בייצוג, משום ייצוג של התובעת. (נספח ב' לבקשה).

4.בהחלטתי מיום 17/10/12 הוריתי על מחיקת התביעה של התובעת מבלי שיהיה בכך כדי להכריע במחלוקת בין התובעים, בינם לבין עצמם, בשאלת הסמכות של התובע להגיש את התביעה בשמה של התובעת וחייבתי את התובעת בהוצאות בהתחשב בשלב המאוחר בו הוגשה הבקשה. התובע הודיע כי הוא עומד על המשך ניהול תביעתו בגין נזקו האישי. לאור זאת, הושלמה שמיעת העדים והוגשו סיכומים.

5.ביני לביני, ממועד הגשת התביעה ועד ישיבת ההוכחות (בטרם מחיקת התביעה של התובעת), הוגשו בקשות הדדיות חדשות לבקרים למתן סעדים זמניים בנוגע לזמני תפילות של קבוצות המתפללים השונות, התובעת מחד והנתבעים מאידך מבלי יכולת להביא לקיום תפילות במשותף לפי התרשמותי מהעדויות בדבר שנאת חינם , ללא כל בסיס ענייני. הגיעו הדברים לכדי הוצאת צווים למניעת הטרדה מאיימת מחמת חשש להסלמה במערכות היחסים בין המתפללים בקבוצות היריבות ( החלטות מיום 01/12/09, 15/12/09, 28/02/10, 22/04/10 וראו סרטים ממצלמה שהוצבה בבית הכנסת וסרטי וידיאו שהוגשו ע"י התובעים מיום 12.7.09, 16.7.09 , 27.10.09 , 6.11.09 , 17.10.10, 5.8.11 ). נתנו גם צווים זמניים ע"י מותבים אחרים שדנו בהליכים אחרים שבין הצדדים לרבות תביעתה של עמותת "התאחדות עולי רומניה" כנגד התובעת , אשר הנתבעים או מי מהם פעלו במסגרתה לטענתם ותביעה שכנגד של התובעת (ראו: בש"א 5973/09 , בש"א 2364/09 בת.א. 7163/07).

6.הנתבעים הגישו בקשה במסגרת בש"א 1373/10 ובש"א 9126/09 לדחיית חלקים מהתביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית וכן ביקשו להורות על עיכוב הליכים לאור הסכם בוררות המחייב את הצדדים.

בהחלטתי מיום 07/04/10 נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים וכן הוריתי על מחיקת התביעה לסילוק יד ולמתן סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם שנחתם בין התובעת למועצה הדתית בנוגע לזכות השימוש של התובעת במבנה בית הכנסת.

טענות הצדדים:

7. לאור ההחלטה על מחיקת חלקים מהתביעה נידונה התביעה למתן סעד כספי בגין נזקי התובעים עקב פריצת מנעולי דלתות בית הכנסת באירוע מיום 19/01/07 ושימוש בכוח ובאיומים כנגד התובעים (סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן) וכן בגין ההכבדה ועוגמת נפש שנגרמה לתובעים משננעלו שערי בית הכנסת ע"י הנתבעים ונמנע מהתובעים להתפלל בו באירועים מיום 20/01/7 ומיום 27/01/07 עד כדי צורך להתפלל בבית כנסת אחר. בנוסף, טענו התובעים בנוגע לנזקים שנגרמו להם ע"י הנתבעים בגין נטילת מצלמות האבטחה של בית הכנסת באירועים מיום 14/07/09 ו- 18/07/09 (סעיפים 16-17 לכתב התביעה). התובעים, טענו בכתב התביעה המתוקן כי חבלה בזדון של הנתבעים במערכת החשמל של בית הכנסת גרמה לסיכון חיי אדם (באירועים מיום 26/10/09 ו- 08/11/09).

8. התובע טען כי הוא הותקף ע"י הנתבע 1 שניסה לשדוד לדבריו, את המצלמה בבית הכנסת

על מנת למנוע ממנו לעשות שימוש בסרט שתיעד את האירועים לעיל או איזה מהם.

מעשיהם של הנתבעים (כמתואר בסעיפים 9-20 לכתב התביעה המתוקן) מקימים עילת תביעה לטענת התובעים לפי פקודת הנזיקין ומכוח חוק אסור לשון הרע. נזקיהם , הוערכו בסך של 300,000 ש"ח והועמדו לצרכי אגרה על סך של 125,000 ש"ח.

9.הנתבעים, דחו את טענות התובעים וטענו כי הם רשאים להתפלל בבית הכנסת מכוח הסכם שנחתם בין עמותת עולי רומניה והמועצה הדתית. כאמור בהחלטה לסילוק על הסף, נמחקה התביעה בשאלת זכות השימוש בהעדר סמכות עניינית.

הנתבע 1 הכחיש כי נהג באלימות כנגד התובע וטען כי מעורבותו הייתה בתפקידו כעו"ד של המתפללים מעמותת עולי רומניה ובכללם, הנתבעים. לטענת הנתבעים, התובעים, הפריעו לקיום תפילות בבית הכנסת. התובע עצמו, נהג באלימות כלפי מתפללים קשישים וכפה עצמו עליהם בהנהגת בית הכנסת תוך שינוי מנהגי בית הכנסת שנהגו מקדמא דנא, בניסיון השתלטות שלו על בית הכנסת והנהגת מנהגי חסידות חב"ד בו.

10. הנתבעים 2,5 ו-6 הכחישו כי שהו בבית הכנסת בשעה שהוחלפו המנעולים ונתבע 1 , הודה כי נכח במקום אך טען כי שהייתו שם היתה על מנת לוודא שהחלפתם מבוצעת כדין בהתאם להחלטות ולהוראות המשטרה. בהתאם לכך, היה על התובע דווקא להימנע מלפתוח את המנעולים ואין בסיס לטענותיו כנגד התקנתם .

הנתבעים, הכחישו כי פגעו במערכת החשמל, שדדו או גנבו דבר מה מבית הכנסת ואף הכחישו כי נהגו באלימות כנגד התובע או כי גרמו נזק כלשהו ששיעורו , מוכחש גם הוא.